רשלנות רפואית


רשלנות מוגדרת לפי החוק כסטייה מהתנהגות של אדם סביר או מהתנהגות של אדם שלא השתמש במשלח ידו במיומנות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש באותן נסיבות. בעוד שנורמות ההתנהגות נקבעות על ידי בתי המשפט, הרי רמת הזהירות הנדרשת מהרופא נגזרת מהמקובל ברפואה. אין לדרוש מכל רופא רמת זהירות מופלגת ומיומנות מעולה. דיו שינהג בזהירות ובמיומנות שבעל מקצוע סביר היה נוקט.

רשלנות רפואית

בכל טיפול רפואי ישנם סיכונים, בחלק גדול של הטיפולים הסיכונים קטנים ולעיתים זעומים, ביחס לאיכות החיים שתקבלו לאחר בטיפול ובכל זאת ישנם נפגעים מטיפולים רפואיים.

כמה סיבות יכולות לגרום לסיכונים בטיפול רפואי, סיכון הנובע ממצבו של החולה ורגישותו לטיפול או התמודדות גופו עם הטיפול במקרים אלו אין אפשרות להגיש תביעה משום שאין עילה לתביעה, סיבה נוספת היא רשלנות רפואית מצד הגורם המטפל, רשלנות רפואית של בית החולים או רשלנות רפואית של הרופא המטפל.

צור קשר לפרסום באתר

רשלנות רפואית
צור קשר במייל - לחץ כאן

תביעת רשלנות רפואית הסרטן לא אובחן בשלוש בדיקות שונות


תביעת רשלנות רפואית על סך 2.5 מיליון שקל, הוגשה השנה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד שירותי בריאות כללית. התובעים, הינם בן זוגה וילדיה של תושבת הצפון שנפטרה לפני כשנתיים מסרטן השד. התובעים טוענים כי ניתן היה לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים בהרבה, שבהם הסיכויים להחלמה גבוהים מאוד. "טעויות בפענוח, גישה בלתי מקצועית וחוסר משווע של תשומת לב הם שגרמו להחמצת ההזדמנות לאבחן גידול ממאיר בשדה של המנוחה בשלבים המוקדמים, ובטרם נשלחו גרורות", נטען בתביעה.

בכתב התביעה נטען כי האישה, שנפטרה בעת שהייתה כבת 55, היתה במעקב סדיר אצל רופא כירורג, בשל מה שמכונה "מבנה שדיים מסטופטי פיברוציסטי". על פי התביעה, מדובר במבנה המאופיין בגושים ובאי סדירות של הרקמה, דבר המקשה על בדיקה קלינית ידנית של השד.

בתביעה מפורטות שורה של בדיקות שביצעה האישה במהלך השנים שקדמו לגילוי מחלתה. בין השאר נערכו לה בדיקות ממוגרפיה, ואף ביופסיה, שגילתה כבר בשנת 1994 גוש בחזה, שזוהה כגידול שפיר. למרות זאת, לפי כתב התביעה, לא קיבלה האישה הוראות למעקב או טיפול. היא חזרה על הבדיקה בשנת 1998 וכן ב-2001, אז נקבע כי הבדיקה תקינה. רק בשנת 2003, לאחר שניתן היה למשש את הגוש בחזה ביד, הועברה האישה לסדרת בדיקות, בסיומה נקבע כי היא סובלת מגידול בשד בגודל של 9 ס"מ, עם גרורות בשאר חלקי הגוף, ובין היתר בכבד.

בחוות דעת מומחה שהגישו התובעים, נקבע כי "מחדלים וכשלים בפענוח בדיקות הממוגרפיה, מעקב לא סדיר ולא הולם את מצב השד, וכן היעדר המלצות לביצוע של בדיקות אולטרא סאונד משלימות לבדיקות הממוגרפיה שבוצעו, הם שגרמו לאיחור ניכר באבחון מחלתה של המנוחה ולאובדן מוחלט של סיכוייה להחלים מן המחלה".

המומחית מטעם התביעה, , מומחית לרדיולוגיה אבחנתית ומנהלת יחידת הדמיית השד במרכז הרפואי איכילוב, קבעה כי הבדיקה בשנת 2001 הייתה קריטית, שכן בה כבר ניתן היה לזהות את המחלה. לדבריה, פוענחו הממצאים בבדיקה בצורה שגויה כתקינים.

לדבריה, "אי זיהוי הממצאים החשודים בבדיקת הממוגרפיה ממרץ 2001 והיעדר המשך בירור באמצעות אולטרא סאונד, גרר התנהלות כושלת ושגויה, אשר בגינה הוחמצה האבחנה של סרטן שד בשלביו הראשונים אצל המנוחה: לא בוצעו צילומים משלימים, אשר נדרשו על מנת לאפיין טוב יותר את מידת ההסתיידויות ומידת פיזורן, לא בוצעה ביופסיה ולא הומלץ על המשך מעקב ממוגרפי אינטנסיבי יותר, כעבור שנה לכל היותר", כתבה המומחית. לדבריה, לו הייתה האישה מטופלת כבר בשלב זה, היו סיכוייה להחלים עומדים על 95 אחוז.

בפועל, לאחר שהתגלתה המחלקה בגופה של האישה היא עברה שורה של טיפולים כימותרפיים והקרנות, אולם נפטרה לאחר כשנה וחצי של מאבק במחלה.